|
לובה בן-חורין (פרגריכט)
בת אטיה ואהרון לולב
עלתה ארצה-1936
נשואה לצבי
אם לעמית-1947 ואהרון-1950
לובה נולדה להוריה אטיה ואהרון לולב, בנובוגרד-וולינסק שברוסיה, ב- 19.9.1914, החודש שבו פרצה מלחמת העולם הראשונה. לובה, בת למשפחה עשירה, שירדה כעבור ארבע שנים מנכסיה, נדדה לפולין וידעה עוני ומחסור.
בגיל 8 הצטרפה לובה בעקבות אחיה הבוגר והנערץ, אפרים, לתנועת "השומר הצעיר". כעבור עשרות שנים סיפרה, שבלעדי התנועה חייה לא היו חיים: "מאז, יותר משהייתי תלמידה טובה בבית-הספר וילדה טובה במשפחה, הייתי קודם כל חברה מסורה בלב ובנפש לקן השומרי. היה זה יותר מבית. קן של שמחה, געגועים ותקווה לעתיד הרבה יותר יפה בארץ-ישראל, ארץ החלומות".
אטיה אימה, נפטרה ממחלה כאשר מלאו ללובה 12 וחצי שנים. לובה מצאה בתנועה בית, משפחה ורעיון, שהם גם דרך חיים.
...
|
|
לובה בן-חורין (פרגריכט)
בת אטיה ואהרון לולב
עלתה ארצה-1936
נשואה לצבי
אם לעמית-1947 ואהרון-1950
לובה נולדה להוריה אטיה ואהרון לולב, בנובוגרד-וולינסק שברוסיה, ב- 19.9.1914, החודש שבו פרצה מלחמת העולם הראשונה. לובה, בת למשפחה עשירה, שירדה כעבור ארבע שנים מנכסיה, נדדה לפולין וידעה עוני ומחסור.
בגיל 8 הצטרפה לובה בעקבות אחיה הבוגר והנערץ, אפרים, לתנועת "השומר הצעיר". כעבור עשרות שנים סיפרה, שבלעדי התנועה חייה לא היו חיים: "מאז, יותר משהייתי תלמידה טובה בבית-הספר וילדה טובה במשפחה, הייתי קודם כל חברה מסורה בלב ובנפש לקן השומרי. היה זה יותר מבית. קן של שמחה, געגועים ותקווה לעתיד הרבה יותר יפה בארץ-ישראל, ארץ החלומות".
אטיה אימה, נפטרה ממחלה כאשר מלאו ללובה 12 וחצי שנים. לובה מצאה בתנועה בית, משפחה ורעיון, שהם גם דרך חיים.
היא התמנתה למדריכה בגיל 13 ומאז תמיד היתה מן המובילות בקן דובנו, ושותפה מלאה ופעילה בהכשרה של קיבוץ "בניר" בצ'נסטוחובה. כאשר עלו חברי הגרעין לארץ-ישראל, נשארה לובה שנתיים נוספות לעבוד במרכז החלוץ בוורשה, במחלקת העלייה. בין היתר דאגה גם לסידורי העלייה של אביה, אהרון לולב ז"ל.
ב-1935 עלתה לובה ארצה והצטרפה לקיבוץ "אמריקה-בניר" בחדרה, עימו עלתה לג'וערה ב-1937.
"זו היתה תקופה חלוצית, היפה ביותר בחיי, ולמרות כל הקושי וההסתגלות לעבודה חקלאית בשטח המוזנח והעוני, גרתי באוהל, הלבוש היה דל והאוכל צנוע ביותר, אבל הייתי מאושרת", סיפרה לובה.
ב-1940 נישאה לצבי ו"סחבה" אותו ממרחביה לעין השופט. מאז הם תמיד ביחד, פעילים, לפעמים מתווכחים, שניים שהם אחד.
ב-12.4.1947 נולד בנה הבכור עמית, וב- 22.3.1950 נולד אהרון.
ב-1955 יצאה המשפחה לשליחות בצ'ילה, והציתה אמונה בגרעיני עלייה.
ב-22.8.1972 עמית נשא לאישה את צביה לבית לבקוב. כשנה לאחר מכן ב-23.10.1973 נפל עמית במלחמת יום-כיפור, בקרב מול איסמעליה. כאב השכול היה קשה ומייסר.
ב-30.8.1977 נשא אהרון לאישה את רחל. נולדו להם שני בנים ובת: עמית, גיא וחן, בהם טיפלה לובה באהבה ובמסירות רבה.
ב-1985 יצאה לובה עם צבי למסע בן 6 חודשים, במטרה לחקור קבוצות שיתופיות בארה"ב ובמקסיקו.
בכל שנותיה עסקה לובה בפעילות חברתית-פוליטית עניפה ובקליטת עלייה. בקיבוץ לימדה באולפן, היתה אחראית על המועדון לחבר, ובשנותיה האחרונות עבדה ב"משנקים" שלימים הפך ל"אלתם".
לובה האישה המעורבת והאיכפתית הלכה לעולמה והשאירה חלל גדול אחריה.
יגאל וילפנד
לובה נפטרה לאחר מחלה קשה וייסורים רבים בשנת 1991 והיא בת 77. השאירה אחריה את צבי בעלה ואת בנה אהרון ומשפחתו.
|
