רבקה (רבצ'ה) ויינר

נולדה: לומז'ה, פולין
15.09.1912
ד' תשרי התרע"ג

נפטרה: עין-השופט
19.06.2010
ז' תמוז התש"ע

רבצ'ה ויינר
בת אברהם וליבה מזרח
עלתה ארצה - 1933
נשואה לסיומקה
אם לעודד-1936, חדווה-1941 ורותי-1949

דברים בהלוויה:
היום אנחנו מלווים את רבצ'ה שהייתה דמות מיוחדת בנוף הקיבוצי שלנו.
רבצ'ה מהמטבח, רבצ'ה מבית ההבראה בנתניה, רבצ'ה עם ידי הזהב שאמנותה נתלית בכל פינה בביתה הצנוע, ריבצ'ה אוהבת הפרחים, שהכניסו יופי לחייה והגינה ליד ביתה שפעה צבעים ופריחה.

רבצ'ה נולדה ב- 1912 בעיר לומזֶ'ה שבפולין, להוריה – ליבה ואברהם מזרח. משפחתה הייתה בין המשפחות האמידות בעיר. הבית בו התגוררו, ברחוב דרוגה 11, היה בית-מידות, מבתיה המפוארים של העיר לומזֶ'ה. הבית נשמר עד היום והפך לספריה לאומית. 100 שנה קודם שימש הבית למפקדת צבא נפוליון בדרכו למלחמה ברוסיה.
האם ליבה הייתה אישה חרוצה שניהלה חנות לצבעים. האב אברהם היה ציוני בהשקפתו, משוחרר מכבלי הדת, אך רוב עיסוקו היה לימוד תורה.
את ילדיו חינך לאהבת ארץ-ישראל ודאג לילדיו למורה פרטי לעברית.
בגיל צעיר נכנסה רבצ'ה לתנועת "השומר-הצעיר". בַּפְּעילות בַּתנועה דיברו, סיפרו ושרו על ארץ ישראל. כך, בצורה טבעית, ניטעה בלב הילדה הצעירה הכמיהה לארץ.
בראיון שנערך איתה בשנות ה-80 היא סיפרה: "כשהיינו הולכים להתחלק על הקרח, היו נערים שקוצים מציקים לנו בשמות גנאי. היה לנו קשה אבל ידענו בליבנו שבארץ- ישראל זה כבר לא יהיה כך.... היינו קבוצה גדולה מלומזֶ'ה שעלתה והגשימה - רחל צור, אהרון אלפר, השק, אלקה, דבורקה ועוד."

רבצ'ה הגיעה לחוות ההכשרה בצ'נסטחובה, שם גרו בנות לחוד ובנים לחוד. יום אחד יצאה שמועה שהגיע בחור שחרחר ויפה לקבוצת הבנים. רבצ'ה במשובת נעורים וסקרנות שאיפיינה אותה, פתחה את דלת מגורי הבנים לשאול האם יש מישהו שיוכל לחדד עבורה עיפרון, ודרך אגב הציצה כדי לראות את הבחור החדש. הציצה ונפגעה. בזכות אותה הצצה היא נישאה לסיומקה, הגבר העניו ונעים ההליכות.
ב- 1933 עלתה לארץ והגיעה יחד עם גרעין "בניר" הפולני לחדרה.
בחדרה נולד בנה עודד (1936), הבכור למשפחת ויינר. רבצ'ה הייתה מאושרת בבנה שנולד, אך מאוכזבת שלא נתנו לה להשתתף בעלייה לג'וערה בגלל אימהותה.
הטיפול בתינוק הקטן בחדרה לא היה פשוט לאם הצעירה. מקובל היה על כולם שהמטפלות הרבה יותר מקצועיות מהאמהות והן אלו שמאכילות, מחליפות,שוקלות ומשכיבות לישון. "לא פעם הייתי מתגנבת, עולה על המדרגות בצריף התינוקות, ומציצה לראות איך הילד שלי אוכל" סיפרה.

רבצ'ה הייתה האקונומית בחדרה ועליה היה לדאוג למזונם של החברים, משימה לא פשוטה לקבוצת אנשים צעירים ורעבים שלא משופעים בכסף. לא פעם היה צריך להפעיל את הקסם האישי על בעלי החנויות והבאסטות שיתנו ירקות ופירות ויקבלו את כספם בסוף השבוע.
על תקופה זו היא סיפרה: "באחד הימים רכבתי על החמור לחדרה לקנות סחורה אבל לא היה לי כסף. ידעתי שאני חייבת להביא אוכל כי החבר'ה חייבים לאכול.
בשער השוק פגשתי את חנה ינאי, שהייתה אקונומית של קיבוץ "אמריקה". בלי להתבלבל ביקשתי ממנה כסף לקניה והבטחתי להחזיר. ידעתי שבקרוב שני הגרעינים יתאחדו ולא דאגתי לכסף. האמת שהכסף הזה לא הוחזר מעולם".
בעין השופט נולדו לרבצ'ה וסיומקה בנותיהם – חדוה (1941) ורותי (1949).
שנים רבות היא עבדה במטבח כאקונומית, תכננה את המטבח החדש שהוקם, ועד היום משמש אותנו.
בשנות השישים היא נענתה לפניית הקיבוץ הארצי ויצאה להיות חלק מצוות הניהול של בית ההבראה בנתניה, אתגר שהיה לא פשוט. היא עשתה ימים כלילות בעבודה במקום רחוק.
עם השנים היא כבשה את כולם בחיוניותה וחריצותה. כולם הכירו אותה והיו אומרים- "אה, אתם מהקיבוץ של רבצ'ה?".
עשר שנים הקדישה להצלחתו של המלון לנופש החברים ולנופש הרווקים, משם יצאו זוגות רבים.
בראיון איתה היא סיפרה: "שעות העבודה היו רבות אבל הסיפוק מהעבודה ורגש האחריות השכיחו את השעון והזמן רץ".
המלון בנתניה נסגר ורבצ'ה חזרה הביתה לבישול הדיאטה, ולפעילות בוועדות. גם במפעל המשנקים עבדה כמזכירה.
בשעות הפנאי, יחד עם סיומקה, התמסרו שניהם ליצירת אומנות של עבודות אמייל, ריקועי נחושת ובטיק. כזוג הם שיתפו פעולה ועבודותיהם קישטו רבים מקירות בתי החברים.

ב-1984 איבדה רבצ'ה שני אנשים מאוד יקרים – את סיומקה אישהּ וכעבור כמה חודשים את בתה חדוה. האובדן היה קשה מאוד, ועברו עליה שנים מיוסרות.
כאשר הייתה יוצאת לעבודה, או לכול מקום ציבורי אחר, היא הייתה מטופחת עם לבוש מוקפד ותואם ומחרוזת יפה על צווארה. אישה המודעת לעצמה גם בגיל מתקדם. תמיד עם חיוך, תמיד מסבירת פנים ואוהבת הבריות.
כזו הייתה רבצ'ה.
עופרה בריל

רבצ'ה נפטרה בשנת 2010 והיא בת 98 שנים. השאירה אחריה את ילדיה – עודד ורותי ומשפחותיהם, את משפחת חדוה ז"ל ואת אחותה שלומית מקבוץ מסילות.

בנבנישתי-וינר חדוה

ויינר שלמה (סיומקה)