שלמה קורץ
בן לאה ומיכאל
עלה ארצה-1948
נשוי לתמר
אב לשרה-1949, מיכל-1953, דורון-1959 וצפריר-1964

שלמה נולד בבודפסט – הונגריה, ב- 1924, להוריו לאה ומיכאל קורץ . ילד יחיד, שהתייתם מאביו בגיל שבע ונשאר עם אימו שנשאה בעול הפרנסה ובעול חינוכו. שלמה החל לעבוד כבר בגיל 13 במכירת עיתונים ורפדות.
הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה. הגרמנים נכנסו להונגריה ב- 19 במרץ 1944.
ברשימה שכתב לציון 40 שנה לעלייה ארצה הוא סיפר: "ב-1944, כשמלאו לי 17 שנה, נלקחתי לפלוגות עבודה. עבדנו בעבודות כפייה שונות – בניית שדות תעופה ופינוי שרידי הפצצות מתוך...

שלמה קורץ
בן לאה ומיכאל
עלה ארצה-1948
נשוי לתמר
אב לשרה-1949, מיכל-1953, דורון-1959 וצפריר-1964

שלמה נולד בבודפסט – הונגריה, ב- 1924, להוריו לאה ומיכאל קורץ . ילד יחיד, שהתייתם מאביו בגיל שבע ונשאר עם אימו שנשאה בעול הפרנסה ובעול חינוכו. שלמה החל לעבוד כבר בגיל 13 במכירת עיתונים ורפדות.
הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה. הגרמנים נכנסו להונגריה ב- 19 במרץ 1944.
ברשימה שכתב לציון 40 שנה לעלייה ארצה הוא סיפר: "ב-1944, כשמלאו לי 17 שנה, נלקחתי לפלוגות עבודה. עבדנו בעבודות כפייה שונות – בניית שדות תעופה ופינוי שרידי הפצצות מתוך הונגריה. בזמן הקרבות ברחתי לבודפשט והסרתי את הטלאי הצהוב כדי להגיע לגטו ולהתראות עם אמי והמשפחה.
בבודפשט תפסו אותי ללא תעודות ורצו לשלוח אותי למחנות ריכוז. באותה עת הטילו הרוסים מצור על העיר וסגרו עליה מכל צד. הגרמנים החלו להוציא בחורים יהודים להורג ליד הדנובה, והדנובה שתתה דם. הצלחתי לנוס על נפשי, גם בזכות מראי הארי, וחזרתי שוב לגטו לאמי. בגטו היה קשה. בכל מקום שבו התחבאו יהודים הופיעו אנשי "צלב החץ" (מפלגה פרו-נאצית, גזענית ואנטישמית אשר פעלה בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה) והוציאו אנשים כדי לבנות מתרסים נגד הטנקים והחיילים הרוסיים.
הסתתרתי מאחורי ערימה של גופות ושהיתי כמה שעות בין המתים כדי לא להתפס. 
ב-18 בינואר 1945 הגיעו הרוסים. היינו מורעבים וקפואים. בחוץ היו 30 מעלות מתחת לאפס. הרוסים תלשו לנו את הטלאי הצהוב ונתנו לנו אוכל. כעבור חודש התנדבתי לצבא העממי ההונגרי שנלחם בגרמנים לצד הרוסים.
האנטישמיות שלטה עדיין בארץ כולה, גם ביחידה שבה שירתתי. הבנתי שמקומי לא כאן, ארזתי תרמיל ויחד עם חבר נוסף חצינו את הגבול לכיוון גרמניה.
ב-1946 הצטרפתי לתנועת "שומר הצעיר" במינכן. הקמנו גרעין עלייה, אבל פנו אליי לחזור להונגריה כדי להבריח קבוצת שומרים מבודפשט לגרמניה. הוצאתי עשרים איש דרך אוסטריה לגרמניה ולאחר מכן נשלחתי לקורס שאורגן בגרמניה מטעם "ההגנה". הצטרפתי לארגון "הבריחה" וסייעתי בהעברת יהודים לארץ-ישראל מגבולות איטליה, אוסטריה, גרמניה וצ'כיה. פעמיים נעצרנו וישבנו בבתי סוהר לתקופות קצרות. שוחררנו בעזרת שוחד. בינתיים הקבוצה שאליה השתייכה אמי הורשתה לעלות לארץ. חברי הקבוצה שלה עלו על האונייה "אקסודוס" וכאשר שבו לגרמניה פגשתי את אמי מחדש, שהייתה חולה מאוד. שוחררתי מעבודתי בהברחה והצטרפתי לקבוצת "חביבה רייק" ששהתה בהנובר, יחד עם אימי. עלינו יחד ארצה דרך צרפת.
בהגיענו ארצה, לתל-ליטוינסקי, גויסנו לצבא. שמחנו להתגייס ולהילחם על מולדת ליהודים. התחלנו להתאמן בכפר-יונה אך העיראקים הפציצו את המחנה והאימונים פסקו. העמיסו אותנו על מכוניות ונסענו לכיוון חולדה. באותו לילה עברנו ב"דרך בורמה" עמוסים בפגזים ורימונים כדי לתגבר את חטיבת "הראל". את כל הדרך לקריית-ענבים עשינו ברגל. לאחר מכן צירפו אותנו לגדוד "הפורצים". השתתפנו בכמה פעולות באזור ירושלים. בהפוגה הראשונה קיבלתי חופש ונסעתי לבקר את חבריי מקבוצת "חביבה רייק" בכפר-מסריק. להפתעתי קיבלו אותי חבריי כמי שקם לתחייה משום שהיו בטוחים שנהרגתי בהפצצה, כי בכפר-יונה לא ידעו שהצטרפתי לפלוגה שיוצאת לירושלים.
שירתתי בגדוד כמה חודשים וכבן יחיד שוחררתי מהצבא וחזרתי לכפר-מסריק.
בינואר 1950 התגייסתי מחדש לצבא, חודשיים לאחר הולדת בתנו שרה. המשכתי לשרת בצבא שנתיים וחזרתי לביתי בעין-השופט."

שלמה ותמר הכירו בהנובר, גרמניה. יחד הם עלו ארצה באוגוסט 1948 והגיעו עם הגרעין שלהם לכפר-מסריק. בפברואר 1949 הגרעין בא לעין-השופט. הם מקימים את משפחתם ונולדו ילדיהם: שרה (1949), מיכל (1953), דורון (1959) וצפי (1963).

על שנותיו בקבוץ כתב חברו הטוב מרדכי טייכנר: "שלמה נרתם לעבודת האדמה ועשה חיל בענף הפלחה ואף ריכז אותו זמן-מה. בהמשך עבד במיברג ובמשנקים, ושוב חזר לחקלאות ועבד במטעים.
שלמה לא רק עסק בעבודה, הוא מצא זמן גם לתפקידים רבים בקיבוץ כמו פעילות בוועדת חברים ומא"ז.
מעל הכול אהב והקדיש את עצמו לתחביבו – הארכיאולוגיה, שראה בו מעין חוט מקשר לאדמת עין-השופט והאזור. הוא שקד מספר שנים על לימודי ידיעת הארץ וארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב.
כל שבת יצא לחפירות בסביבות עין-השופט. גולת הכותרת של פעילותו בתחום הארכיאולוגי היה הקמת המוזיאון יחד עם שמעון אבידן." 

בשבת, 7/10/1989 הוא יצא, כמדי שבת, לחפירות ארכיאולוגיות לרגלי ג'וערה ולקח עמו את נכדו ליאור שאהב להתלוות אליו. באסון מפולת נורא ניספו השניים.
הייתכן ששלמה, שיכול היה לשטן הנאצי, הוכרע ונפל תחת מפולת אדמה, כאן בחוף המבטחים שכה שאף להגיע אליו?!

                                                                                                                                          יגאל וילפנד

שלמה נהרג ב- 1989 והוא בן 65 שנים. השאיר אחריו את תמר-אשתו, ילדיו – שרה, מיכל, דורון, צפי ומשפחותיהם.