בת צילה ושמואל כהן
נשואים ראשונים - אבי  גונן
בן זוג - דני כהנא
אם ליעל-1965, נועם-1967 וירון-1971

דברים בהלוויה:
בתהילים ל"ד ישנו פסוק המפרט את ההוראות לניהול חיים טובים - "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" .
תלמה הייתה אישה חפצת חיים, אוהבת ימים שראתה את הטוב בחיים ובאדם. אישה חזקה ונחושה, שחייתה ופעלה בעולם בדרך ישרה ופשוטה.
תלמה נולדה בעין השופט בשנת 1940, בתם של שמואל וצילה כהן ואחות לאורה.
תלמה קיבלה שם שקשור לאדמה, כפי שהסבירה לרופאים ולאחים בבית החולים, שלא הצליחו להגות את שמה: "תלם הוא החריץ הישר שהחקלאי...

בת צילה ושמואל כהן
נשואים ראשונים - אבי  גונן
בן זוג - דני כהנא
אם ליעל-1965, נועם-1967 וירון-1971

דברים בהלוויה:
בתהילים ל"ד ישנו פסוק המפרט את ההוראות לניהול חיים טובים - "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" .
תלמה הייתה אישה חפצת חיים, אוהבת ימים שראתה את הטוב בחיים ובאדם. אישה חזקה ונחושה, שחייתה ופעלה בעולם בדרך ישרה ופשוטה.
תלמה נולדה בעין השופט בשנת 1940, בתם של שמואל וצילה כהן ואחות לאורה.
תלמה קיבלה שם שקשור לאדמה, כפי שהסבירה לרופאים ולאחים בבית החולים, שלא הצליחו להגות את שמה: "תלם הוא החריץ הישר שהחקלאי חורץ באדמתו כדי לטמון בה זרעים". הקיבוץ והמשפחה היו שורשיה של תלמה.
שמואל וצילה, שניהם "כוהנים" מהבית, חברו ליצור בית מיוחד; סבתא צילה החזיקה בית לתפארת, בישלה, אירחה, ניקתה וסידרה. התאימה לכל אחד את הטיפול והמאכל הייחודיים לו. סבא שמואל היה אחראי על החום והאהבה, אותם הרעיף בנדיבות על כל סובביו. החיבור בין שניהם, ויש אומרים בעיקר הצד של סבתא צילה, הניב בנות בעלות תכונות אופי ייחודיות; כוח, נחישות, דבקות במטרה למרות קשיים, מסירות, יושר אישי והקפדה על פרטים.
תלמה ואורה טיפלו במסירות בהוריהן, ולאחר מכן זו בזו. חייהן היו שזורים יחדיו; טיולים בארץ ובחו"ל, קונצרטים, אירועים משפחתיים ונסיעות לקופת חולים.
מעבר להיותן אחיות, תלמה ואורה היו חברות בלב ובנפש. דודה אורה סייעה לתלמה ועמדה לימינה כל חייה והיא בית שני לילדיה בכל עת.

בקיבוץ, תלמה השתייכה לקבוצת "אלומה" ובמוסד לקבוצת "חבצלת". חברי קבוצתה המשיכו והיו משמעותיים וחשובים בחייה של תלמה וליוו אותה באהבה עד יומה האחרון.
בצבא, תלמה היתה מ"כית ולאחר מכן מדריכת טופוגרפיה. 
עם שחרורה, חזרה לקיבוץ, השתלמה באורנים והלכה לעבוד בחינוך כמטפלת.
יום אחד נשלחה מטעם ועדת בנים לבקר עולה חדש שחלה, אדריאן פול ג'ונס, לימים אבי גונן. יחד, הקימו תלמה ואבי בית חם ובו שלושה ילדים; יעל, נועם וירון. תלמה יצרה קשר חם ומיוחד עם בני משפחתו של אבי ובמיוחד עם הוריו, מרים וסטנלי ועם אחיו שמעון שאותו גידלה כבן מגיל תשע.

בשנת 1981 יצאה עם משפחתה לשליחות בארצות הברית. היא פרחה בשליחות, התנדבה בגן במרכז הקהילתי היהודי בברקלי, למדה לנהוג, לבשל ולנהל בית ויצרה קשרים וחברויות ארוכי שנים. השליחות הייתה חוויה משמעותית עבור המשפחה כולה.
עם סיום עבודתה בחינוך, תלמה המשיכה ועבדה במועדון לחבר, ולאחריו, הייתה מטפלת באולפן לעברית.
תלמה אהבה אנשים. היה לה מחנה שלם של אנשים "שלה", המחנה "של הטובים" שהיו בני המשפחה, בני הכתה, החברים והשכנים, ילדים שזכו לטיפולה בשנות עבודתה בחינוך, עולים חדשים שקלטה בעבודתה באולפן ואנשים שפגשה בשליחות בארצות הברית.
תלמה שמרה על קשר עם כולם, כתבה, ביקרה ואירחה את כולם בנעימות. היא התעניינה בהם ובמשפחותיהם, השתתפה בשמחות ובעצב ושמרה להם מקום חם בליבה ובחייה.
היא ראתה באנשים ובמעשיהם טוב וחסד. כל מי שהיה "שלה" זכה לשמוע את שבחיו מפיה, בפניו ושלא בפניו.
תלמה לא ציפתה מעולם לגמול או נתינה כלשהי מצד הזולת, כך, שכל דבר שהוענק לה שימח אותה וזכה להערכתה העמוקה.

שמחה ונחת מיוחדת הסבה לה משפחתה הקרובה - ילדיה, כלותיה ונכדיה. איתנו, הכלות, נשותיהן של נועם וירון יצרה יחסים חמים וקרובים. כל לידת נכד הסבה לה אושר. היה לה כינוי חיבה מיוחד עבוד כל אחד מנכדיה, אלעד, רועי שון ומיה.
תלמה הייתה מרכז תקשורת ארצי ועולמי עבור משפחתנו, היא שמרה על קשרים קרובים עם כל בני המשפחה המורחבת, בארץ ובחו"ל, ודאגה לעדכן את כולם בנעשה.
את דני, חברה לחיים, הכירה בשידוך ובילתה איתו שמונה שנים, עד למותו ב- 2006.
היא מצאה איתו תחומי עניין משותפים כמו הנגינה, האהבה לטיולים ולמשפחה, ונהנתה מאוד מעושר ידיעותיו בהיסטוריה ופוליטיקה. תלמה יצרה קשר חם וקרוב עם בני משפחתו של דני והם  השיבו לה אהבה.

תלמה אהבה והעריכה את היומיום, את הפלאים הקטנים של הטבע; היא אהבה את הצומח והבוקע מן האדמה, במיוחד רקפות, סיגליות וורדים, שעליהם הייתה גאוותה המיוחדת.
יחד עם ג'ין מאיר, שכנתה וחברתה, הפליאה לגדל "כלאי תה"; ורדים מפוארים וריחניים.
תלמה הייתה מרחיקה למשתלות מיוחדות, בהן מצאה פרחים ייחודיים; פיוניות ואזליאות מרהיבות גוון, אך גם פרחים קטנים ופשוטים שימחו אותה ונגעו לליבה.
בכל טיוליה לחו"ל תלמה הקפידה להצטלם עם כל פרח נדיר ולבקר בכל גן מיוחד.
עם הנכדים הייתה זורעת ירקות עונה ועוקבת אחר צמיחתם בגינה. בכל שנה פרגי קליפורניה היו עולים בגינתה ומעלים חיוך על פניה, כשאמרה "זה מִיָרוֹן- הבן שלי".
יחד עם הנכדים אהבה ללכת לקטוף אורניות אחרי הגשם. היא הכירה את כל מקומות המסתור שלהן ונהנתה מכל שלבי התהליך, עד להפיכתן לתבשיל בארוחת השבת המסורתית.
תלמה נהנתה ממלאכות יד ביתיות, הכינה ריבות מצויינות, אפתה עוגות ועוגיות, ארגה שטיחים ויצרה שמיכות טלאים מלאכת מחשבת.
תלמה אהבה מוסיקה. היא ניגנה במנדולה בתזמורת "הר ועמק" כשדני הצטרף אליה. יחד הופיעו והתאמנו עם התזמורת ונהנו מהנגינה המשותפת גם בבית.
תלמה עשתה את הדברים בזמנה ובדרכה, בנחישות ובדרך מעוררת הערכה.
כך ניהלה את מחלתה, באמונה בלתי מתפשרת שתחייה טוב ולאורך זמן, שתלחם ותוכל לנצח ולהמשיך להנות מחייה.
כך ניהלה גם את מותה, במבט ישר ובטוח, בהחלטה ברורה למות בתנאים שלה, ללא כאבים, במהירות, בביתה, מוקפת ומטופלת על ידי אוהביה ואהוביה. עוד משימה שיש לבצעה על הצד הטוב ביותר.

תלמה בנתה וצברה הון אדיר בחייה, במטבעות של אהבה, חמלה ומסירות. הון שזכתה להנות ממנו בחייה, ובמיוחד עם סיומם.
כשבוע לפני מותך, הבאנו לך רקפת ורודה. "זו רקפת כל כך יפה" אמרת, "היא מזכירה לי את כל מה שטוב ויפה בחיים". שתקת לרגע ואמרת: "אני לא אראה יותר רקפות, נכון?" אחר כך שאלת "לאן שאני הולכת, את חושבת שיש רקפות?". ענינו שאין לנו ספק שיסדרו לך משהו, ואנו אומרים לך עכשיו; חיית חיים ברוכים, השפעת אך טוב וחסד בעולם ואנו - נמשיך ונלך בדרכך.
אנו בטוחים שנפתחים בפנייך שדות מלאים פרחים ויערות רוויי גשם - בהם תיכף יצוצו פטריות.
אוהבים אותך מאוד
                                                                                                                                 שרון כלתה בשם המשפחה 


תלמה נפטרה ב-2009 והיא בת 69. השאירה אחריה את אורה אחותה, ילדיה – נועם, ירון ומשפחותיהם ויעל בתה.