צפורה בן-אברהם

צפורה בן-אברהם
בת יהושע ואתל גַאוּסְפַיִין
עלתה לארץ - 1935
נשואה למאיר
אם לנורית (1939), גאולה (1945), אתי (1950)

 
צפורה, שנקראה בפי הוריה ומשפחתה פֵייגָלֶה, נולדה ב- 1915 בעיירה טֶלֶנְשְט, שהייתה עיירה יהודית טיפוסית. העיירה שכנה באזור בְּסָרַבְּיָה ועברה מהשלטון הרוסי לרומניה, אחרי מלחמת העולם הראשונה. היום העיירה נמצאת במולדביה.
הוריה – אתל ויהושע גַאוּסְפַיִין התפרנסו ממסחר בבדים והיו בעלי חנות טקסטיל, שהייתה חלק מביתם.
היו להם ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות: ישראל, בְּרָנָלֶה, צפורה ויחיאל.
המשפחה הייתה מסורתית, כמו כל יהודי העיירה. צפורה למדה בבית ספר יהודי בעיירה, שבנוסף ללימודי עברית, תנ"ך ויידיש, למדו בו לימודים כלליים.
חיי החברה היהודיים בעיירה טלנשט היו מאוד ערים וגם הרוח הציונית פרחה בה בשנים אלו.
...

צפורה בן-אברהם
בת יהושע ואתל גַאוּסְפַיִין
עלתה לארץ - 1935
נשואה למאיר
אם לנורית (1939), גאולה (1945), אתי (1950)

 
צפורה, שנקראה בפי הוריה ומשפחתה פֵייגָלֶה, נולדה ב- 1915 בעיירה טֶלֶנְשְט, שהייתה עיירה יהודית טיפוסית. העיירה שכנה באזור בְּסָרַבְּיָה ועברה מהשלטון הרוסי לרומניה, אחרי מלחמת העולם הראשונה. היום העיירה נמצאת במולדביה.
הוריה – אתל ויהושע גַאוּסְפַיִין התפרנסו ממסחר בבדים והיו בעלי חנות טקסטיל, שהייתה חלק מביתם.
היו להם ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות: ישראל, בְּרָנָלֶה, צפורה ויחיאל.
המשפחה הייתה מסורתית, כמו כל יהודי העיירה. צפורה למדה בבית ספר יהודי בעיירה, שבנוסף ללימודי עברית, תנ"ך ויידיש, למדו בו לימודים כלליים.
חיי החברה היהודיים בעיירה טלנשט היו מאוד ערים וגם הרוח הציונית פרחה בה בשנים אלו.
בגיל עשר בערך הצטרפה צפורה לתנועת הנוער "גורדוניה", שהייתה תנועת נוער ציונית-חלוצית, שהוקמה בגליציה בשנת 1925 ודגלה בערכי א"ד גורדון, ממובילי ערך העבודה העברית ודמות מופת ציונית.
בגיל שתיים עשרה החלה להדריך ולהיות פעילה בתנועה. לאחר סיום בית-הספר היסודי היא למדה בגימנסיה בעיר המחוז אוּרִייֶב עוד שנתיים. בגיל שבע –עשרה, היא יצאה להכשרה לקראת העלייה לארץ.
ב– 1935, בהיותה כבת עשרים, עלתה צפורה לארץ בעלייה לגלית. אביה לא האמין בחיים בארץ לצד האוכלוסייה הערבית, אך אמה קיוותה לעלות לארץ בעקבות ילדיבתה. ישראל, האח הבכור היגר לפריז לפני המלחמה, כדי לא להתגייס. ההורים, האחות בְּרָנָלֶה ובנה הקטן נרצחו בזמן המלחמה. אחיה יחיאל נהרג בחזית הרוסית.
צפורה הגיעה לארץ עם הגרעין המייסד של קבוצת "אבוקה", שהיו בוגרי תנועת "גורדוניה", ושהתה בפרדס חנה. היא הקימה משפחה. ב- 1939 נולדה בתה הבכורה נורית, שהייתה מהילדים הראשונים של "אבוקה". ב - 1940 עברה קבוצת "אבוקה" להתיישבות  בעמק בית שאן, בתנאי אקלים קשים ואזור שקשה להתבסס בו. גאולה, בתה השנייה, נולדה ב"אבוקה" ב-1945.
קבוצת "אבוקה" עברה משבר חברתי קשה וצפורה ומאיר עברו ב – 1946 לקיבוץ גניגר, בעמק יזרעאל. ב-1950 נולדה בתם השלישית - אתי. ב -1951 עזבו מאיר וצפורה את גניגר ובנו את ביתם בנתניה. עם התבגרות הבנות יצאה צפורה לעבודה עם עיוורים בבית החלוצות בנתניה ואח"כ בבית ספר לחינוך מיוחד, שם עבדה כמטפלת עד פרישתה לפנסיה.
מאיר נפטר ב- 1994, לאחר מחלה קשה, ואז באה צפורה לחיות ליד אתי, בתה, בעין השופט. היא השתלבה בעבודה בחינוך, בכלבו, ובעיקר טיפחה את משפחתה, שהתרחבה עם לידת הנכדים והנינים.
צפורה הייתה אישה אופטימית, שראתה את החיים בוורוד. היא מיצתה את חיי החברה בקיבוץ, נהנתה להשתתף בחוגים, בפעילויות החברתיות, יצרה קשרים חמים עם סביבתה, טיפחה גינת נוי יפהפייה ועסקה בעבודות רקמה מלאות צבע וחיים.
בשנה האחרונה לחייה חלתה ונאלצה לעבור ל"בית הדר" – הבית הסיעודי בעין השופט. רוחה האופטימית המשיכה להפעים את סביבתה והיא המשיכה לקחת חלק בכל דבר שהתאים לה גם כשהתקשתה. בחודש האחרון לחייה היא חגגה עם משפחתה הגדולה את יום הולדתה ה– 100 וזכתה לחיבוק אוהב מכולם.

צפורה נפטרה שבעת ימים ומעשים במוצאי שבת, ה-31 באוקטובר 2015. השאירה אחריה את בנותיה -נורית, גאולה, אתי ומשפחותיהן, המונות עשרה נכדים ושישה-עשר נינים.
צפורה זכתה בחיים מלאי עשייה ומשמעות.