שפרה בן צבי
בת רחל וצבי-יהודה גלר
עלתה לארץ-1936
נשואה לשמואל
אם לאמיתי-1943, אורי-1948 ומתי-1950 

שפרה נולדה בניו יורק ב- 1914 להוריה צבי ורחל גלר. היא גדלה במעלה האי מנהטן, לא הרחק מהנהר הדסון. מביתה נשקף אחד המראות המרהיבים של הכרך: הגשר האדיר על שם ג'ורג' וושינגטון המכנף את הנהר.
ביתה היה מסורתי. אביה היה גזרן בדים ולימים נהיה לשוחט באטליז. אימה הייתה דור שני באמריקה. הסבא הגיע למדינת טקסס הצעירה עוד בשנות ה-90 של המאה התשע עשרה ושימש כרבה האורתודוכסי של קהילת גאלווסטון. ואכן רבים מהצאצאים מצויים היום במדינה זו. בספרה...

שפרה בן צבי
בת רחל וצבי-יהודה גלר
עלתה לארץ-1936
נשואה לשמואל
אם לאמיתי-1943, אורי-1948 ומתי-1950 

שפרה נולדה בניו יורק ב- 1914 להוריה צבי ורחל גלר. היא גדלה במעלה האי מנהטן, לא הרחק מהנהר הדסון. מביתה נשקף אחד המראות המרהיבים של הכרך: הגשר האדיר על שם ג'ורג' וושינגטון המכנף את הנהר.
ביתה היה מסורתי. אביה היה גזרן בדים ולימים נהיה לשוחט באטליז. אימה הייתה דור שני באמריקה. הסבא הגיע למדינת טקסס הצעירה עוד בשנות ה-90 של המאה התשע עשרה ושימש כרבה האורתודוכסי של קהילת גאלווסטון. ואכן רבים מהצאצאים מצויים היום במדינה זו. בספרה על בית אביה, זמן קצר לפני פטירתה, הדגישה שפרה את אווירת השבת בבית, כיצד האריכו בתפילות השבת ושרו זמירות.
המוזיקה ליוותה את שפרה במשך כל חייה. דודה, זאב בינדר, היה אחד מגדולי המוסיקולוגים היהודים באמריקה. בתו, הדסה מרקסון ניהלה שנים רבות מוסד מוסיקאלי רב מוניטין בניו יורק והיא חשה קרבה רבה אליהם.
שפרה ניחנה בקול ערב והייתה פעילה במקהלות בתי הספר. לא פעם נקראה לעלות על הבמה לשיר סולו בפני התלמידים לקראת אירוע חגיגי. שנים לאחר מכן ניצחה שפרה על מקהלת הקיבוץ בחדרה ובעין-השופט במשך תקופה ארוכה. לימים הייתה הרוח החיה בערבי הווי ושירה בציבור. בשירה חשה שלמות.

לאחר סיום לימודיה בתלמוד תורה המשיכה בבית-הספר העברי ומשם באופן טבעי עברה לבית-המדרש למורים של הסמינר התיאולוגי היהודי על שם שכטר. זיקתה לעברית ולתרבות ישראל הייתה עמוקה והיא הזדהתה מאוד עם מוריה, שרבים מהם היו ציונים נלהבים. היא הצטיינה בלימודיה והייתה יסודית מאוד. בשנת 1932 הצטרפה שפרה לתנועת "השומר הצעיר", יחד עם עוד בנות מבית-המדרש ולאחר זמן קצר קיבלה על עצמה משימה – להקים קן חדש בברונקס מערב. ההנהגה הראשית בצפון אמריקה הורחבה ושפרה הצטרפה אליה.
שנה לאחר סיום לימודיה בבית-המדרש (1933) יצאה בעקבות שמואל, חברה ובן זוגה לעתיד, לשליחות רחוקה בקליפורניה, בקן הצעיר בלוס-אנג'לס והשאירה רושם עמוק על הקהילה היהודית ועל מנהיגיה. לבדה השכילה לבסס את קבוצת הבוגרים ולפעול להרחבתו של הקן.

בשנת 1936 עלתה יחד עם שמואל לארץ. רק שנתיים זכתה להיות ב"אמריקה-בניר" בחדרה ומעט בעין-השופט בראשיתה.
הייתה פעילה שם ביצירת דפוסי תרבות באמצעות המקהלה, שמילאה תפקיד חשוב בחיי הקיבוץ הצעיר באותם ימים.
כותב יזהר ירון: "המוזיקה בימים ההם שימשה כמשהו יותר מאשר הנאה אסתטית או בידור. לאותו דור של אנשים חילוניים, בלתי מאמינים ביודעין – היא הייתה מין מפלט הגובל עם רליגיוזיות ואקסטזה פולחנית. בתוך מציאות תרבותית-חברתית זו הייתה שפרה מעין כוהנת גדולה, המשרתת את המטרה הזו, מבלי שידעה אפילו את גודל התפקיד שמילאה."...
ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה נקראה עם שמואל לצאת לשליחות בתנועת "השומר-הצעיר" באנגליה. לאחר שנה (1940) הם עברו לארה"ב. השליחות התארכה מאוד, בגלל המלחמה ורק בשנת 1946 חזרו הביתה עם בנם הראשון אמיתי שנולד בניו יורק. בשליחותה התרכזה שפרה בפעולה חינוכית כללית ובייצוג התנועה בפעולות הרבות של קק"ל.

תמה תקופת הפעילות בתנועה והחלה פעילות אחרת – במסגרת החינוך בבית.
בתחילה עבדה שפרה בקבוצות שונות לפי הצורך, ואחר-כך עברה לחינוך המיוחד. היא סיימה את קורס המ"מיות ( מורות מיוחדות) הראשון באורנים. נועם הליכותיה וחמימות אופיה סייעו לה למצוא נתיב לנפשות הילדים, ההורים והמחנכים.
לאחר שנות עבודה בקבוץ הוזמנה, בשנות השישים הראשונות, להצטרף לצוות התחנה לטיפול בילד באורנים. תחילה עבדה באופן חלקי ובהמשך הוטל עליה ריכוז המסלול למ"מיות, שם הגיעה לשיא פעילותה. הקורס הפך מחד-שנתי לתלת-שנתי ושימעה של התחנה באורנים יצא בכל הארץ, כמרכז להכשרת עובדים בחינוך המיוחד. במשך השנים היא לא זנחה את הקשר עם המקצוע בקבוץ. היא הייתה פעילה מאוד בוועדה הפדגוגית ולא פעם השמיעה את קולה ברבים כאשר על הפרק עמדה בעיה מצפונית ואנושית.

כותבת עליה עדנה קרמר: היא הייתה אישיות מיוחדת, שלווה, חכמה ואופטימית. כל מי שפנה אליה התקבל בחום ובמאור פנים. תכונותיה אלה כיוונו אותה מן החינוך לחינוך המיוחד והפסיכולוגיה. אפיינה אותה השאיפה להעלות את החינוך כערך מרכזי בחיינו ולעורר עניין ואכפתיות לבעיות החינוך"...
שפרה טיפלה במסירות בהוריה ובאחותה לאה. שאף הם עלו לארץ וישבו בירושלים. ואכן, כמידת אהבתה לביתה הקיבוצי כן הייתה קשורה בכל נימי נפשה לקריה הנאמנה – זו שאליה שלחה את געגועי נעוריה, ואשר לא אחת השתפכה על יופייה בשירה. ירושלים הייתה לה בית שני.
בשנים האחרונות סבלה מאוד מעיניה שנחלשו. מותה הפתאומי, על סף ביתה החדש בשיכון המרכז, בית שלא הספיקה כמעט "לחממו", היכה כהלם את הקיבוץ ואת כל תלמידיה וידידיה.
כמה קרנה משמחה ערב פטירתה ממש, כאשר התהלכה בינינו עם הבשורה על הולדת נכדה השישי, בנם הראשון של אורי ונורית.
יהי זכרה ברוך                                                                                                                                 
                                                                                                                                                      יגאל וילפנד

שפרה נפטרה ב-1982 והיא בת 68. הניחה אחריה את שמואל בעלה ושלושת בניה - אמיתי, אורי, מתי ומשפחותיהם.