צילה כהן
בת שינדל וברוך כהן
עלתה ארצה-1931
נשואה לשמואל
אם לאורה-1934 ותלמה-1940

צילה נולדה בצ'רקסי, עיירה קטנה באוקראינה בשנת 1909 להוריה – שינדל וברוך כהן. בזיכרונות הילדות שלה היא מספרת שהמשפחה גרה בחדר קטן עד שעברו לגור בבית גדול יותר של הסבא שהיה בעל מאפיה. במאפיה הזו היתה צילה מבלה הרבה בשנות ילדותה. צילה שהיתה הבת השלישית במשפחה סיפרה על אימה שלמרות תנאי המחיה הקשים הצליחה להחזיק את הבית נקי ביותר וכן דאגה ששמלתה היחידה של הילדה תהיה תמיד מכובסת.
בשנת 1923 התגברו המעשים האנטישמיים והמשפחה החליטה להגר למונטריאול...

צילה כהן
בת שינדל וברוך כהן
עלתה ארצה-1931
נשואה לשמואל
אם לאורה-1934 ותלמה-1940

צילה נולדה בצ'רקסי, עיירה קטנה באוקראינה בשנת 1909 להוריה – שינדל וברוך כהן. בזיכרונות הילדות שלה היא מספרת שהמשפחה גרה בחדר קטן עד שעברו לגור בבית גדול יותר של הסבא שהיה בעל מאפיה. במאפיה הזו היתה צילה מבלה הרבה בשנות ילדותה. צילה שהיתה הבת השלישית במשפחה סיפרה על אימה שלמרות תנאי המחיה הקשים הצליחה להחזיק את הבית נקי ביותר וכן דאגה ששמלתה היחידה של הילדה תהיה תמיד מכובסת.
בשנת 1923 התגברו המעשים האנטישמיים והמשפחה החליטה להגר למונטריאול שבקנדה, שם נולדו שני אחיה.
צילה הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר". ב- 1929 היא משתתפת בוועידה של התנועה בצפון אמריקה, בה מוחלט גם על הקמת הגרעין הראשון לעליה, הוא הגרעין שייסד כעבור כמה שנים את הקיבוץ האמריקני הראשון של התנועה.
שמואל, לימים בעלה, התבקש  להכין לאותו אירוע מופע מוזיקלי ובחר בבחורה עם קול יפה, אבל שמנמונת. בזמן הקונצרט הוא שמע מישהי בקהל צוחקת בקולי קולות. הוא ניגש בכעס לבחורה עם צמה שחורה וארוכה שצחקה ונזף בה על התנהגותה. הבחורה לא ביקשה סליחה אלא שאלה איך הוא בחר בבחורה כל כך מכוערת לשיר שיר אהבה. זה היה המפגש הראשון בין שמואל לצילה שנגמר בכעס גדול.
צילה נבחרה להיות חברה בגרעין התנועתי הראשון שהתכונן לעליה ונקרא "קיבוץ עליה א". במסגרת ההכנות לעליה יצאה הקבוצה להכשרה בחווה קטנה בפליינפילד שבניו- ג'רסי.

שמואל וצילה נפגשו שוב בניו יורק, לפני העלייה לארץ. במאי 1931 הגיע "קיבוץ עליה א", שמנה שישה חברים וחברות, וצילה ביניהם, למשמר העמק. שם פרחה האהבה בין צילה ושמואל.
ב- 1932 התאחדה הקבוצה הקטנה הזו עם קבוצה נוספת של הגרעין מארצות הברית ויחד הם מקימים את קיבוץ "אמריקה" בחדרה, במגרש הקיבוצים. ב- 1934 לאחר כמה וכמה שיחות סוערות מחליט הקיבוץ האמריקני, בעצה עם מוסדות התנועה, להתאחד עם קיבוץ "בניר" שרוב חבריו באו מפולין. הקיבוץ המאוחד נקרא "אמריקה-בניר" והוא עולה להתיישבות ביולי 1937 באדמת ג'וערה.
בעיתון "השבוע בקבוץ הארצי" משנת 1982 ראיין אברהם שרון את צילה ושמואל על חתונתם: "בסתיו של שנת 1934, בשעה שמונה וחצי בערב, לאחר תורנות בחדר האוכל המאולתר במגרש הקיבוצים בחדרה, זירז שמואל את צילה לחופתם, שנערכה ע"י רב, שחיתן זוגות ב"קבלנות". שמואל עבד בבניין והרוויח שלושים ושבעה גרוש ליום. עבודתה של צילה היתה לעשות כביסה בגיגית שעמדה בשמש. 'לא היה מה לאכול והסתפקנו במועט' סיפרה צילה. היו ויכוחים קשים על כל דבר ואם ראו בחור מהקיבוץ שלנו מטייל לאור הירח עם בחורה ממפא"י, שגרה במגרש הסמוך, היו מחייבים אותו לעזוב. לא היו חוכמות. הייתה תמימות גדולה. כל עניין, אפילו הכי קטן, היה מובא לשיחת קיבוץ. 'שתדע לך שעזבנו בית טוב ועשינו לעצמנו עוול גדול' היא אומרת. 'עוול גדול?!', אני שואל. "כן, עוול גדול" היא חוזרת על דבריה."
צילה ושמואל הקימו משפחה ונולדו בנותיהן אורה (1934) ותלמה (1940). בנם דוד שנולד ב-1944 נפטר לאחר מספר חודשים.
צילה עבדה שנים רבות בלול, מסורה לעבודתה בכל נימי נפשה.

ב"ידיעות עין השופט" משנת 1959 נכתב: "לצילה מלאו 50 שנה ויש לומר על צילה שספור חייה כאן הרי הוא סיפור חיי קיבוצנו. הייחוד שלה הוא ש- 25 שנה היא ממשיכה במקצועה כלולנית. דווקא השנתיים האחרונות בעבודתה מוכיחות כי רב כוחה והיא מתמודדת במקצועיות ובנאמנות בחלק עליו היא אחראית ואין מי שיכול להתחרות איתה.
הישגיה בעבודה הם הישגים ארציים. המומחים מלאי התפעלות מעבודתה ומנסים להתחקות אחריה למען ללמוד ממנה. יתכן וצילה אינה חשה את הערכתנו אליה, אך אנו, גם אם לא אמרנו לה זאת, נותנים לה פרס הוקרה על אותן שנים רבות של עבודה ונאמנות".
לאחר שנות הלול צילה עבדה בבישול, ושנים רבות באלתם, עד שנותיה האחרונות.
צילה היתה אשה מסורה לקבוץ ולמשפחתה שהייתה יקרה לה ביותר.

                                                                                                                                         עופרה בריל

צילה נפטרה בשנת 1993 והיא בת 84 שנים. השאירה אחריה את שמואל - בעלה, את בתה - תלמה ומשפחתה ואת בתה – אורה.