שרה אבידן
בת חיה ומשה כהן
עלתה ארצה-1933
נשואה לשמעון
אם לדפנה-1950

דברים על קברה:
ידעתי אסונות בחיי – אובדן חברים וידידים, ואף חברה לחיים – אשת נעוריי.
צערי על אובדנה של שרה נקשר לחוויותיי הקשות על אובדן בני משפחה, ידידים וחברים.
את שרה אני מכיר מזה שבעה עשורים. בשנותיי הראשונות בארצות-הברית מצאתי את דרכי לקן "השומר הצעיר" הראשון, היחיד בניו-יורק, ולאחר מכן הצטרפתי לסניף החדש ששכן במרתף ביתם של משפחת כהן. הוריה, חיה ומשה, משפחת עמלים, בעלי השקפות פוליטיות מגובשות. האב משה – קומוניסט, האם חיה –...

שרה אבידן
בת חיה ומשה כהן
עלתה ארצה-1933
נשואה לשמעון
אם לדפנה-1950

דברים על קברה:
ידעתי אסונות בחיי – אובדן חברים וידידים, ואף חברה לחיים – אשת נעוריי.
צערי על אובדנה של שרה נקשר לחוויותיי הקשות על אובדן בני משפחה, ידידים וחברים.
את שרה אני מכיר מזה שבעה עשורים. בשנותיי הראשונות בארצות-הברית מצאתי את דרכי לקן "השומר הצעיר" הראשון, היחיד בניו-יורק, ולאחר מכן הצטרפתי לסניף החדש ששכן במרתף ביתם של משפחת כהן. הוריה, חיה ומשה, משפחת עמלים, בעלי השקפות פוליטיות מגובשות. האב משה – קומוניסט, האם חיה – סוציאל-דמוקרטית, והבית המה שיחות וויכוחים.
ארבעת ילדיה של משפחת כהן נהו לעבר החינוך הציוני המוביל – הגשמה בארץ. הבית הפך למרכז חינוך של מגשימים. קן "השומר הצעיר" ב- 361 Amboy Street הפך לשם דבר.
כך האח הבכור והאחות, ייבדלו לחיים ארוכים, והאחות הצעירה ז"ל – כולם הגשימו בארץ. גם אימה של שרה וסלמה סיימה את שנותיה האחרונות אצלנו בעין-השופט.

שרה למדה בסמינר המפורסם J.T.S וחתרה להגשמה. היתה מדריכה בקינים ובמושבות, ואני מלווה את עקבותיה אלה שהטביעה ולא נשחקו זה כשבעים שנה. עליתי ארצה לפניה וכשהתבשרתי על בואה (נחשבתי ל"וותיק" - שבעה חודשים בארץ) – קיבלתי את פניה בנמל חיפה. מאז דרכנו לא נפרדו ואף בשליחות בחו"ל נזדמנו יחד.
חיינו בשכנות מופלאה עד יומה האחרון.
כאשר שרה נפלה למשכב וסימני החולשה והכאב חרטו בה קמטים והנמיכו את קומתה – ביקרתיה מדי יום.
בשבועות אלה הביעה את חששותיה שלא יעמוד כוחה לשאת את המכאובים. סירבתי להאמין אך תחושותיה, לצערנו, התאמתו.
אנו מביאים היום את שרה אלי קבר ונפרדים לנצח מחברה יקרה.
שרה, רבת פעלים בתחומים רבים בחיינו – חינוך והוראה בגיל צעיר, מורה ומדריכה באולפן. כאשר צה"ל קרא לגייס חברות לעזור באפסנאות, שרה התייצבה ראשונה.
שרה עסקה שנים רבות בחינוך ועבדה בספרייה הפדגוגית. כל שותפיה לעבודה וכן הילדים שבגרו – יזכרו אותה היטב.
הצער אל אובדנה והזיכרונות על פועלה יישארו חרוטים בזיכרוננו. ומעל לכל, נזכור את שרה האדם, חברתנו ושכנתנו רבת השנים.
התעוררתי אתמול משנת הצהריים ומסביב דומיית מוות; חתול לא מיילל, כלב לא נובח ואף הציפורים קולן נדם. אף הן שותפות לאבל. הרי שרה הייתה ידידתן בנפש, ידועה בין צַפַּרֵי הארץ, הכירה את כל העופות – נדידותיהן, קינונן, כל ציוץ שלהן.

שרה, תחסרי לא רק לבני משפחתך הענפה, לשכנייך וידידייך, אלא גם לטבע הסובב אותנו.
במה אנחמכם אחים, בנים, נכדים?
יחד עם שמעון ז"ל בניתם בית לתפארת שבו נולדה דפנה. בית שהפך למרכז חם לכל בני המשפחה – הילדים, הנכדים והנינים.
שבעים שנות היכרותי הקרובה עם שרה וידידות שלא פג כוחן – יעידו אל האובדן.
תתנחמו בעברה העשיר ודעו שאבלים אתכם חברים רבים על אובדן אם, סבתא ואחות.
שלום לעפרה.
                                                                                                                                  יונה ינאי

שרה נפטרה ב-1996. היתה בת 84 במותה. השאירה אחריה את בתה דפנה ומשפחתה, אחותה סלמה ומשפחותיהם של דן ואראלה.